משפחה

הסכם ממון נועד למנוע מאבקים משפטיים בין בני זוג החיים יחדיו (נשואים או לא נשואים) במצב של פרידה או גירושין ולפיו מוסדרים מראש כל ענייני הרכוש ו/או נושאים נוספים אחרים, בהתאם לרצון הצדדים. הרכוש אשר יוזכר בהסכם הינו רכוש הקיים בעת החתימה וכן רכוש שייצבר בעתיד. הסכם הממון תפקידו להגן על זכויותיהם של בני הזוג ולהבטיח כי במקרה של פקיעת הקשר, לא תתעוררנה מחלוקות ביניהם. הסכם זה ראוי שיערך בצורה מקצועית, מסודרת, מושכלת ומתכוננת מראש. הסכם זה גובר על הוראות החוק וכך למעשה, יוצרים ומעגנים בני הזוג את אשר מקובל עליהם. עם החתימה על הסכם הממון, יאשרו אותו הצדדים בפני נוטריון במידה והם אינם נשואים או בערכאה המוסמכת, במידה והם נשואים.

כאשר צדדים בוחרים בהליך של גירושין בהסכמה, יערך ביניהם הסכם גירושין ובו יכללו כל העניינים הנובעים מחיי הנישואין כגון: משמורת ילדים, חינוך הילדים, מזונות ילדים, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש וכל פרט רלוונטי אחר הנוגע לצדדים. המטרה בעריכת הסכם גירושין הינה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני ובכך, למנוע ככל הניתן הגשת תביעות. לאחר חתימת הצדדים על הסכם הגירושין יש לאשרו בערכאה השיפוטית המוסמכת כדי שיקבל תוקף של פסק דין.
עיתים מחליטים בני הזוג לחתום על הסכם שלום בית כדי לנסות ולשקם את מערכת היחסים ובו כוללים הוראות לתקופת שלום הבית וכן הוראות לעניין הגירושין במקרה שניסיונות השיקום לא יצלחו.

יחסיהם המשפטיים של הורים וילדים מוסדרים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. ההורים הינם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים ועליהם החובה לדאוג לכל צרכיהם. עם פירוק התא המשפחתי ע"י ההורים ייקבעו המשמורת והסדרי הראייה.

ההורים רשאים לקבוע במסגרת הסכם גירושין, מי יהיה ההורה המשמורן ואת הסדרי הראייה שיחולו על ההורה שאינו משמורן. כמו כן רשאים ההורים לקבוע כי האחריות תהא משותפת (משמורת משותפת) ושניהם יהוו משמורנים שווים לקטינים ויחלקו ביניהם את זמני השהות שלהם.

כאשר ההורים אינם מסכימים בעניין משמורת ילדיהם, יקבע בעניין זה בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני . המשמורת והסדרי הראיה יקבעו עפ"י עיקרון טובת הילד ובהתאם לתסקיר והמלצה שיינתנו ע"י פקיד/ת הסעד לסדרי דין.

הסדרי ראיה אשר אינם מקוימים בצורה מסודרת, יוצרים קשיים אצל הילד, וגורמים לו לחוסר יציבות רגשית והרגשת נטישה. רצוי לקבוע הסדרי ראיה נדיבים עם בן הזוג, שאינו משמורן, כך שימנעו סכסוכים עתידיים סביבם.
החלטות בענייני משמורת והסדרי ראייה לעולם תהיינה ניתנות לשינוי בהתאם לנסיבות.

מזונות ילדים הינו תשלום חודשי קבוע אשר נקבע בהתאם לצרכי הילדים, הסדרי הראיה ויכולתם הכלכלית של ההורים. הצדדים רשאים לקבוע במסגרת הסכם גירושין מה יהיה שיעור דמי מזונות הילדים. באם אין הסכמות בין הצדדים בעניין מזונות הילדים, ככלל, תהיה נתונה הסמכות בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה. ביה"ד הרבני יכול לדון בנושא זה, רק אם קיימת הסכמה לכך מצד שני הצדדים. פסיקת דמי מזונות נעשית בדרך כלל עד גיל 18 (או עד לאחר סיום שירות חובה) ולאחר מכן, מופחתים דמי המזונות ל-1/3 (בנות עד גיל 20 שנה ובנים עד גיל 21 שנה). המקרים המגיעים לערכאות שונים זה מזה ודמי המזונות נקבעים בהתאם לכלל הנסיבות.

דמי מזונות האישה נקבעים בהתאם לרמת החיים שניהלו הצדדים בחיי נישואיהם וניתנים כדי לאפשר לאישה להמשיך ולקיים את אותה רמת חיים במקרה של פרידה. כאשר האישה עובדת והכנסתה מספקת לצורך שמירה על רמת חייה, כפי שהורגלה, אין חובה על הבעל לשלם מזונות אישה. יחד עם זאת, אישה אשר לא עבדה במהלך חיי הנישואין, אינה מחויבת לצאת לעבוד והבעל חב במזונותיה. כעיקרון, מזונות אישה ישולמו רק עד אשר יתגרשו הצדדים בפועל, עם זאת, במקרים חריגים, ניתן לבקש דמי הסתגלות לאישה לתקופה מוגבלת לאחר הגירושין.

נושא חלוקת הרכוש בעת הגירושין / הפרידה אינו פשוט ומחייב ייעוץ משפטי מקצועי. כאשר הצדדים אינם מגיעים להסכמות בנושא זה, יכריע בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. ככלל, חלוקת הרכוש בעת גירושין תיקבע עפ"י מועד הנישואין של בני הזוג; אם נשאו לפני 1.1.1974, תחול עליהם חזקת השיתוף ואם נישאו לאחר 1.1.1974, יחול עליהם חוק יחסי ממון. במקרה של פרידה בין ידועים בציבור תחול חזקת השיתוף.

ידועים בציבור הינם בני זוג המקיימים ביניהם מסגרת משפחתית במשק בית משותף, אך אינם נשואים. מעמדם של בני זוג אשר מוכרים חוקית כידועים בציבור, מאפשר להם ליהנות מזכויות מהן נהנים זוגות נשואים. בשנים האחרונות, תוקנו חוקים רבים המקנים מעמד משפטי וזכויות שוות לידועים בציבור ולזוגות נשואים.
עריכת הסכם לחיים משותפים המסדיר את היחסים בין הצדדים ואת אופן הפירוד עשויה להועיל במקרה של פרידה ולמנוע את הצורך בהוכחת הקשר והזכויות המגיעות לזכאי. הסכם זה לא כפוף לאישורו של בית המשפט ונהוג לאשר אותו לאחר חתימת הצדדים בפני נוטריון.

בנוסף, מומלץ להסדיר את הנושא הרכושי בין ידועים בציבור בעריכת צוואות.

תביעת גירושין כרוכה הינה תביעה לגירושין המוגשת לבית הדין הרבני ובה כרוכים: הגירושין, משמורת קטינים, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש ומזונות אישה. עניין מזונות הקטינים יכול וידון בבית הדין הרבני רק כאשר ישנה הסכמה של האישה. בהיעדר הסכמה, רשאית האישה להגיש תביעת מזונות ילדים נפרדת לבית המשפט לענייני משפחה והצדדים יידונו בשתי הערכאות במקביל.
ככלל, קיימת סמכות מקבילה בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני ויש חשיבות להקדמת הגשת התביעות ("מרוץ סמכויות"); בדרך כלל, הראשון שיגיש תביעה יקבע היכן יתדיינו ענייני בני הזוג, למעט כאמור, עניין מזונות הקטינים. בחירת הערכאה בה תוגשנה התביעות, תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה.

כתובה הינה מסמך משפטי לכל דבר, בה מפורטות התחייבויות הבעל כלפי אשתו בעת נישואיהם או לאחר הפסקתם עקב גירושין או מוות. שטר הכתובה מוענק לכלה במעמד טקס הנישואין. זוגות רבים, מקלים ראש בעניין המשמעות המשפטית של שטר הכתובה ורואים בו אקט סמלי בלבד, חסר משמעות ותוקף חוקי. חתנים רבים מבקשים להרשים את כלתם או בני משפחתם ורושמים סכומים נכבדים מבלי לדעת, כי המסמך הנ"ל עשוי להוות כלי טקטי חשוב ובעל משקל במסגרת הליכים משפטיים עתידיים. מאחר שמקור החיוב הוא בדין הדתי, הרי שעצם החבות תידון על פי כללי המשפט העברי. ככלל, תביעות כתובה מוגשות לבית הדין הרבני ונידונות עפ"י דין תורה, עם זאת כאשר מדובר בתביעת כתובה כנגד עיזבון הבעל, ניתן להגישה הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.
כאשר צדדים עורכים הסכם גירושין, מקובל, כי בכפוף לקיומו של הסכם הגירושין, תוותר האישה על כתובתה ועל תוספת כתובתה.

במידה ובני זוג "מעורבים" (בני דתות שונות או חסרי דת) שנישאו מחוץ לגבולות המדינה, מעוניינים לסיים את חייהם המשותפים בישראל, עליהם לפעול בדרך של התרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה. הסיבה לכך היא, כי הרבנות אינה מכירה בזוגות "מעורבים". בפועל, מוגשת בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה בצירוף האסמכתאות המתאימות וככל שלא יזדקק בית המשפט לפנייה לבתי דין אחרים לצורך קבלת חוות דעת, יאשר את הבקשה ויתיר את הנישואין והדבר יאפשר נישואין עתידיים. במקרה של התרת נישואים בין יהודים, אשר רוצים בעתיד להינשא כדת משה וישראל, יש צורך בגט לחומרא מבית הדין הרבני.

תביעת אבהות מוגשת כאשר יש צורך להצהיר האם אדם הוא אביו של קטין. כאשר מוגשת תביעת אבהות לבית המשפט לענייני משפחה, יכול ויינתן צו לעריכת בדיקה גנטית להורות (בדיקת סיווג רקמות). ללא צו, לא ניתן בארץ לערוך בדיקה מסוג זה. יצוין, כי סירוב אדם לבדיקה מסוג זה, יכול לעמוד לו לרועץ ולהוות ראיה לעניין אבהותו כלפי אותו קטין שלגביו הוגשה התביעה. בכל מקרה, במסגרת החלטת ערכאה שיפוטית בנוגע לביצועה של בדיקת סיווג רקמות, תובא בראש ובראשונה טובת הילד. כאשר ההורים נשואים, לא ייעתר להם בית המשפט לבדיקת סיווג רקמות מחשש ממזרות.

ישנם מקרים בהם אדם עלה למדינת ישראל ובתעודת זהותו נרשם תאריך לידה שאינו נכון, שאינו מדויק או שלא נרשם כלל. הדבר נובע מסיבות רבות, בין היתר, קשיי שפה, חופזה וכדומה. לתאריך הלידה המופיע לאדם בתעודת הזהות יש השלכות רבות הנוגעות לשלבים בחייו (גיוס, זכויות, פרישה וכדומה). לאור חשיבות הנושא, התייחס לכך גם המחוקק ונקבע כי באמצעות הגשת תביעה / בקשה לשינוי גיל לבית המשפט לענייני משפחה, ניתן לשנות גילו של אדם. בית המשפט יבחן בקפידה את הנסיבות, האסמכתאות (אם יש) והעדים במסגרת הבקשה.

כאשר אדם אינו יכול לנהל את ענייניו, יכולים קרובי משפחתו להגיש עבורו בקשה למינוי אפוטרופוס ובמסגרתה, מסמכים המעידים על מצבו הרפואי או הנפשי לבית המשפט לענייני משפחה. סוגי האפוטרופסות הינם לרכוש, לגוף ולדין. בית המשפט לענייני משפחה יבחן את הבקשה על מסמכיה וימנה אפוטרופוס רק במצבים בהם אכן זקוק אותו אדם למינוי כאמור, תוך שמירת טובתו של האדם לו ממנים אפוטרופוס.

האפוטרופוס ממונה לתפקיד בצו בית משפט והוא נתון לפיקוח של מוסד האפוטרופוס הכללי ומשרד העבודה והרווחה.

מטרתו של סעד זמני הוא להבטיח קיומם של הליכים משפטיים עתידיים, שימור המצב הקיים והוא יכול להינתן ע"י בתי המשפט ובתי הדין. אישור בקשה לסעד זמני יכול להשפיע על ההליך כולו ולהבטיח, כי במידה והתובענה תתקבל, ניתן יהיה להיפרע. במקרים רבים, רצוי להגיש בקשות לסעדים זמניים במעמד צד אחד, כבר במועד הגשת התביעה העיקרית ואולי אף קודם לכן. דוגמאות לסעדים זמניים: צו עיכוב יציאה מן הארץ,מזונות זמניים, צווי עיקול, צווי מניעה, צווי הגנה, צו מרווה וכדומה.

עפ"י חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשנ"ה – 2014 ותקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה, תשע"ו – 2016, נקבע כי הצדדים לסכסוך מחוייבים, טרם הגשת תביעות לערכאה משפטית (בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני), להגיש בקשה ליישוב סכסוך לאחת מן הערכאות. מטרת החוק, ליישב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט או בית הדין. יש מקרים בהם ניתן להגיש סעדים זמניים / דחופים כגון: עיכוב יציאה מן הארץ, מזונות זמניים, אחזקת קטינים, צו עיקול, צו מניעה, צו עשה, בקשה לפעולה רפואית דחופה וכדומה.

ייפוי כח מתמשך הינו הסדר משפטי המאפשר לכל אדם בגיר מעל גיל 18 לתכנן את עתידו מבחינה אישית, כלכלית ורפואית, בשלב בו הוא עדיין בעל יכולת ומסוגלות לקבל החלטות ולבצע פעולות. במסגרת הליך זה יכול האדם לקבוע כיצד ייראו חייו בעתיד אם יגיע למצב שבו לא יהיה מסוגל לקבל החלטות או לנהל את ענייניו. בנוסף, יוכל למנות אנשים מהימנים עליו כ"מיופי כח" ו – "מיודעים", אשר ייפעלו בשמו ועבורו בתחומים שונים הנוגעים לחייו. עריכת יפוי כח מתמשך מונעת את הצורך בפנייה לבית המשפט.